אתמול, בשבת חזון, התחלנו לקרוא את חומש דברים. אחרי ארבעת החומשים הראשונים, מגיע החומש שבו משה רבנו, המנהיג העצום, אומר לנו דברים היוצאים מתוך הלב שלו ומנחיל לדור שנכנס לארץ ישראל את הערכים החשובים של האהבה לקב"ה ושל האהבה בין אדם לחברו.

הרבה פעמים כדי לסבר את האוזן, אני חושבת על עם ישראל והקב"ה כמו הורים וילדים. גם אנחנו, כהורים, רוצים לתת הכל לילדים שלנו ומצטערים כשהם לא מתנהגים נכון ולכן לא ראויים לקבל מה שרצינו כל כך לתת להם. כשאנחנו נאלצים לצמצם את הנתינה, זה כאב גדול מאוד להורים. כך זהו צער גלות השכינה. היום הזה, הוא הזדמנות לעשות חשבון נפש, להתעורר, לשוב אל השם ולהתפלל לסיום הגלות.

בבית ראשון החורבן היה מפני שלושה דברים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. נאמר על אנשי בית ראשון שהיו רשעים, אבל הם תלו את בטחונם בקב"ה. אז אמנם השופטים נטלו שוחד, הכהנים קנו את כהונתם בכסף וכך גם הנביאים, אבל הם עדיין ידעו שיש בורא לעולם והם סמכו על זה שמפני האמונה הזו לא תבוא עליהם הרעה. כמו ילד שעושה מעשים שיודע שהם אינם ראויים, אבל גם יודע לפייס את ההורים, כי יודע מהו רצונם. ולכן, מכיוון שעוונם היה גלוי, הם היו מודעים לשגיאות שלהם, עשו תשובה ואחרי שבעים שנה הסתיימה הגלות, חזרו ארצה והקימו את הבית השני.

אבל אנשי בית שני, עיקר החטא שלהם היה הפגם באהבת ישראל. כלפי חוץ היו "בסדר גמור", עסקו בתורה ובגמילות חסדים, אבל בפנים היו פירודים, מחלוקות, מריבות, יריבויות. כולם רצו להתקרב להשם, אבל לא ביחד. לא נהגו כבוד זה בזה. מכיוון שהשנאה היא פנימית, לא נתגלה עוונם ולא נתגלה קצם עד היום הזה.

חורבן שני הבתים היה כי הסתלקה האהבה ועיקר התיקון צריך להיות בהתעוררות של האהבה הזו. כיצד האהבה להשם יתברך מתבטאת? בשני רבדים. ברובד הראשון – האהבה העליונה, אהבה רבה. זו האהבה כלפי אבינו שבשמיים, לראות את הגדולה שלו וזה נעשה על ידי קיום מצוות בין אדם למקום. והרובד השני, אהבת עולם - זה לאהוב את הילדים של הקב"ה, שכל אחד מהם הוא חלק אלוק ממעל ממש ולראות בכל אחד מהם את הטוב. וזה נעשה על ידי מצוות שבין אדם לחברו - לדון לכף זכות, להיות יותר קשובים, סובלניים.

אז עיקר התיקון צריך להיות בהתעוררות של האהבות האלו, כפי שמובא בשיר השירים "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה". אם תעירו את האהבה לבורא עולם ואם תעוררו את האהבה אחד לשני. את האהבה העליונה, נבטא בעבודה פנימית, תפילה ומצוות. החיבור העיקרי אליה הוא בשעת תיקון חצות, בשעה שבה מתחברים לשאגת הקב"ה ולגעגועים האדירים שלו לשכינה, פותחים את הלב באהבה רבה והופכים להיות 'שותפים' של הקב"ה בבכייה ובציפייה לבניין בית המקדש.

את אהבת עם ישראל, נעורר, כאשר נצליח לצאת מעצמנו למען אחרים, נפסיק לחשוב רק על עצמנו ונתחיל לחשוב על החבר ולפעול למענו מכל הלב. זוהי עבודת המידות, שתאפשר לנו באופן מעשי להרבות את האהבה לזולת. כמו אמא שרואה את היריבות בין הילדים, כשהם רבים וכואב לה. למה הם לא מסתדרים? למה הם לא מוותרים אחד לשני? למה הם לא מפרגנים, רק מחפשים כל הזמן איך להסתכסך? מתי כבר תהיה לי נחת מהם? הקב"ה מראה לנו בשידור ישיר את הכאב שלו. כך אמר הקב"ה לישראל, בניי אהוביי, כלום חיסרתי דבר שאבקש מכם ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה. פשוט תפתחו את הלב זה לזה.

הפגם הזה של שנאת חינם, נמצא בתוך הלב שלנו. חוסר יכולת לדון לכף זכות, חוסר יכולת לפרגן אחד לשני. אנחנו לא עושים את העבודה האמיתית עם עצמנו. לא מסוגלים לאהוב אחד את השני. לתקן את הלב זה קשה וזה התיקון והשליחות שלנו כאן בעולם. אפשר להגיע למדרגה של אהבת עולם וזה לא חייב להיות במעשי גבורה גדולים.

אהבה היא גם בצעדים הפשוטים: להאיר פנים לשני, להתעניין בשלום השכנה, לעזור לחברה, אבל מתוך שמחה ואהבה. כמובן גם להתפלל על השני. להיות יותר נותנים, להשפיע יותר טוב בעולם. השותפות הזו של עם ישראל והחיבור הגדול הזה, עושים נחת רוח לקב"ה. אז בואו ונרבה את האהבה ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלימה ושיתקיים בנו הפסוק: "כֹּה אָמַר השם צְבָקוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

הכותבת מרצה ומטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית בפסיכותרפיה-אינגרטיבית בגישת התחברות